הבחירה היא הפתרון

כל סמארטפון נדלק עם אפליקציות שנבחרו מראש שלא בחרת: הדפדפן שלך, מנוע החיפוש שלך, עוזר הקול שלך ואפליקציות אחרות.

אין לך ברירה. מבחינת Google, זו אסטרטגיה.

באוגוסט האחרון, ממשלת ארצות הברית פסקה ש-Google הפעילה כוח מונופוליסטי שלא כדין על ידי שליטה באילו אפליקציות נמצאות בטלפון שלך, וגרוע מכך, אילו אפליקציות אינן נמצאות בטלפון שלך.

Google שלטה בכך באמצעות חוזים מורכבים עם יצרניות טלפונים ומפעילות סלולריות. תנאי החוזים איימו על יצרני ציוד מקורי (OEM) ומפעילות בסנקציות רחבות היקף בגין אי-עמידה בביקורות מעפולות או שרירותיות מצד Google.

השבוע, Google תחזור לבית המשפט יחד עם משרד המשפטים כדי לקבוע מה צריך להיות הפתרון לכך.

משרד המשפטים ו-Google ביקשו מ-Perplexity לספק קלט לגבי תיק זה. זה נדיר. זה מראה לך שרגע זה חשוב – משום מה שקורה כאן משפיע על עתיד החדשנות, לא רק בחיפוש, אלא בכלכלה הדיגיטלית כולה.

כשאנחנו חושבים על מוצר חיפוש שטוב פי 10 מ-10 קישורים כחולים, אנחנו חושבים גם על היותנו חברה שעובדת טוב יותר עם יצרני ציוד מקורי, מפעילות ושותפים מכל הסוגים.

הסיבה לכך היא שהדרך היחידה שבה אנו (או כל אחד אחר) יכולים להתחרות לאחר כל העבודה הקשה של בניית מוצר עדיף, היא להיבחר.

על הצרכנים להיות מודעים לכך שקיימות אפשרויות בחירה, ועליהם לקבל את האפשרות לזהות ולבחור את מה שהכי טוב עבורם.

הפתיחות עובדת – אך היא נמצאת תחת לחץ

חשוב לזכור כמה מועילה הייתה Google לצרכנים ולאמריקה.

האמת היא שמערכות פתוחות כמו Android ו-Chromium הניעו התקדמות עצומה בחיפוש, במובייל ובבינה מלאכותית בעשור האחרון. הערך שאחרים יצרו בפלטפורמות הללו עולה בהרבה על הערך שלהן עצמן.

לב התיק הזה הוא שפלטפורמה אינה "פתוחה" יותר כאשר היא מלווה בהתחייבויות משפטיות לקדם את המוצרים של Google.

Android היא דוגמה ברורה. מערכת ההפעלה היא בקוד פתוח, ובכל זאת הכללים והסכמי ההכנסות של Google המונחים מעל הם שהפכו את Google למונופול.

אם יצרנית טלפונים רוצה לכלול איזושהי אפליקציה של Google כמו Google Maps או חנות Play, היא נדרשת לכלול את כולן. הם גם חייבים לטעון מראש את Google Search ו-Google Assistant כברירות מחדל נדרשות ולהגביל אלטרנטיבות עבור המשתמשים שלהם. חלק מהמפעילות אף כפופות לחלק הכנסות נמוך יותר אם Google פשוט לא אוהבת את מה שהן משווקות בסופו של דבר.

כאשר כללים אלו ליצרני ציוד מקורי ולמפעילות הושקו לראשונה ב-2009, Google דרשה מהם לכלול 12 מהאפליקציות של Google כברירת מחדל, וזה זינק ל-30 עד 2014. כיום, שש מהן חייבות להיות "בלתי ניתנות למחיקה".

זה גרוע במיוחד משום ש-רבים מהיישומים של Google אינם הטובים ביותר במה שהם עושים עוד (כמו חיפוש או עוזר קול), או מעולם לא היו הטובים ביותר (כמו מוזיקה או טלוויזיה). במילים אחרות, חברות סלולר נאלצות לספק ללקוחותיהן חוויה נחותה ש-Google דורשת כדי לשמור על המונופול שלה.

עבור הצרכנים, גם כאשר יש להם בחירה זו עדיין חוויה מתסכלת. משפט המחץ החביב של Google בראיונות ובעדויות היה "התחרות נמצאת במרחק קליק אחד בלבד". המציאות היא שהאפשרות לשנות את מנוע החיפוש ברירת המחדל שלך במכשיר Android מוסתרת בהגדרות במרחק של 4-5 קליקים במסך הבית. רוב האנשים אפילו לא יודעים שזה אפשרי.

כך לא נראית בחירה.

הפתרון אינו פירוק. פשוט תנו לאנשים לבחור.

הבעיה במקרה זה היא שמשאביה הפיננסיים העצומים של Google מאפשרים לה להישאר דומיננטית על ידי תשלום פשוט כדי לכפות חוויה נחותה על הצרכנים – ולא על ידי בניית מוצרים טובים יותר.

בדיונים השבוע, שלושה פתרונות נמצאים בבחינה. אחד מחייב את Google למכור את Chrome. אחר מחייב את Google לרשות את הנתונים שלה בחברות אחרות. אף אחד מהם אינו מטפל בבעיית השורש: הצרכנים ראויים לבחירה, בעוד שיצרני ציוד מקורי ומפעילות ראויים לחופש להציע זאת.

הפתרון השלישי מפריד בין השימוש ב-Android לבין הדרישות לכלול את כל האפליקציות של Google ומבטל את קנסות ההכנסות בגין הצעת אפשרויות בחירה.

פתרון זה הוא הפשוט ביותר. תנו לאנשים לבחור. תנו ליצרניות טלפונים ולמפעילות להציע ללקוחותיהם את מה שהם רוצים – בחירה – מבלי לחשוש מעונשים פיננסיים או מהגבלות גישה.

ללא פתרון זה, הסיכון ברור: Google יכולה להמשיך להוציא יותר מכולם כדי להישאר ברירת המחדל – גם אם מישהו בונה משהו טוב יותר. צרכנים ראויים למוצרים הטובים ביותר, לא רק לאלה שמשלמים הכי הרבה בעבור מיקום. זהו הפפתרון היחיד שמבטיח שבחירת הצרכן יכולה לקבוע את המנצחים.

אנחנו לא מתחרים. אנחנו בחירה.

ב-Perplexity, איננו רואים עצמנו כמתחרים של Google. אנחנו בונים משהו שונה. אנחנו מנסים לתת לאנשים בחירה אחרת: חיפוש שעונה, עוזרים שעובדים. בינה מלאכותית חכמה, מדויקת ואמינה.

חלק מהצרכנים יבחרו גם ב-Google וגם ב-Perplexity. חלק יבחרו באחד או בשני. כך נראית בחירה במערכת אקולוגית בריאה.

ולגבי יצרני ציוד מקורי ומפעילות: אתם לא צריכים לבחור צד.

מובילים וחדשנים ביצרני ציוד מקורי ניידים ומפעילות צריכים להרגיש בטוחים ובטוחים לעבוד איתנו ועם Google. האפליקציות שלנו יכולות לחיות באותם מכשירים. אנו מאמינים שמוצרים איכותיים צריכים להיות רשאים להרוויח מקום בכל מסך.

עתיד החיפוש ברור, והוא אינו קישורים עבור Google למכירת תנועה. זוהי בינה מלאכותית שעונה על שאלות, משלימה משימות ואינטראקציה עם יישומים. במילים פשוטות, עתיד החיפוש טוב בהרבה לצרכנים.

Google יודעת זאת. לכן הם הגנו על כוחו המונופוליסטי של מוצר נחות על ידי הסתרת מוצרים טובים יותר מהמשתמשים שלהם עצמם – ואלץ שותפי OEM ומפעילות לחבל בלקוחותיהם שלהם. אחרת, הצרכנים היו בוחרים בעתיד.

למען הספק, הסיכון עבור אמריקה אינו ש-Google דומיננטית מדי. זה כאשר חברה כלשהי משתמשת בדומיננטיות שלה כדי להגביל את בחירת הצרכן, במיוחד כאשר אפשרויות טובות יותר כבר קיימות.

הפתרון לבעיה זו הוא מניעת חוזים מגבילים המגבילים יצרני ציוד מקורי ומפעילות מלתת לצרכנים בחירה אמיתית. אם הרגולטורים יגיבו יתר על המידה בשלב פתרון זה, האלטרנטיבה עלולה להיות גרועה יותר.

Chrome הרוויחה בצדק את מעמדה הדומיננטי בשוק משום שהיא הייתה (דגש על הייתה) מוצר מעולה. עבור הצרכנים, זה הפך אותה לבחירה מבורכת.

עבור מפתחים, חדשנים וכל אמריקאי עם חזון, זה הפך את Google להשראה מבורכת. לחדש. ליצור בחירה חדשה ויום אחד להרוויח את אותם תגמולים של הצלחה.

אנחנו חושבים ש-Perplexity עושה זאת.

ואם מישהו – אפילו Google – יבנה משהו אפילו טוב מאיתנו? זו כל הנקודה. זו תהיה בחירה מצוינת.